זה היה רגע שהיה אפשר לחתוך אותו בסכין מרוב שהיה כואב.

היא פרצה בבכי וזעקה: "אני לא יכולה לסלוח לה, לא יכולה לסלוח"

זה היה לפני 20 שנה, אבל חי ובוער בה כאילו קרה היום.

הייתה לה ילדות מורכבת, אבל היא לא מסוגלת לסלוח לאמא שלה.

היא לא קיבלה חיבוק אף פעם, שלא לדבר על גילויי חום, וזה שורף לה בלב.

שירה(שם בדוי) כבר בת 40, אבל כשהגענו לשלב הזה במסע "חזקה מהחיים"

היא בכתה את הבכי שהיה מושתק 20 שנה בתוך הלב.

לסלוח. טוב, כולנו למדנו ודיקלמנו יפה שיש מצווה יקרה לסלוח ואסור לשמור טינה.

אבל בסופו של דבר, סליחה זה אחד התהליכים המורכבים שהנפש שלנו מתקשה לעשות.

תחשבו רגע, מה המחיר שאנחנו משלמות עבור הכעס ושמירת הטינה בלב:

1. כעס וטינה יכולים לפגוע בבריאות הגופנית שלנו. מחקרים מוכיחים ש-60% מהמחלות מתפתחות בהקשר למצוקה נפשית.
2. כעס וטינה פוגעים במערכות היחסים שלנו וגורמים לנו למתחים מיותרים ולרמת חיים פחותה יותר ביום יום.
3. כעס וטינה פוגעים לנו באופן ישיר באושר שלנו וברמת המוטיבציה להישגים והתקדמות.

הבעיה הכי גדולה היא שהרבה מהנתונים הנ"ל אנחנו יודעות. אבל כשאנו מנסות לחבר את הידיעה הזאת אל הרגש ואל המעשה- משהו מבפנים מסרב ולא מרפה לסלוח.

מה גורם לנו לא להסכים לסלוח?

יש לשמירת הטינה שלנו סיבה עמוקה ופנימית. אנחנו רוצות לשמור טינה כי הטינה היא העדות שלנו לכך שבאמת פגעו בנו. יש לנו תחושה פנימית שכאשר נוותר ונסלח למישהו על אשר עשה- ניתן לגיטימציה לכך שמה שפגע בנו היה בסדר. לדוגמא: הקושי העמוק של שירה לסלוח לאמא שלה נובע מכך שהיא מאוימת שכאשר תסלח לה היא כמו תסכים בתוכה לכך שזה בסדר לא להעניק גילויי חום ושהקור והניכור שהרגישה מאמא שלה הוא בסדר.

הקול הפנימי שלנו זועק מבפנים כי הוא רוצה שנכבד את הרגשות שלנו, כי הוא מרגיש שהיה עוול והטינה מבטאת את ההתנגדות הפנימית שלנו לזלזול או לפגיעה שחווינו.

וכאן טמון היסוד הגדול, שכשאר נפנים אותו, יוקל עלינו באופן משמעותי לסלוח.

ככל שנצליח לתחום ולכבד את הרגשות שלנו, ולהבין שמה שהיה באמת לא היה בסדר, ואנחנו נותנים לכך את כל המקום מצד אחד, ומצד שני מסוגלים לתחום את הפגיעה בעבר ולהתבונן לצד הפוגע בעיניים ולראות את המצוקה שלו-

אז יתאפשר לנו מרחב אמיתי של ניקוי הלב וסליחה אמיתית. סליחה מתוך משמעות.

אם נסכם לצעדים את תהליך הסליחה המצמיח:

1. לתת מקום ולכבד את הרגש הפגוע שבתוכינו
2. לתחום אותו בזמן העבר
3. לפתח חמלה ואמפתיה לדמות ממנה נפגענו ולבדוק כמה אפשר לראות את המקרה באור חדש וחומל.

ובחזרה לשירה שלנו מתחילת המאמר-

חברות מקסימות ניסו לנחם אותה בשעת הבכי והכאב, ושום דבר לא עזר. ביקשתי מהן להפסיק.

בסיום המפגש ותהליך הסליחה ששירה עברה, היה מרגש עד דמעות לשמוע את המילים שלה

"עכשיו, אני מרגישה,

שקצת יותר,

אני יכולה לסלוח

זה כמו להתנקות

מחדש"

כל אחת יכולה לסלוח, כל אחת יכולה לפתוח דף חדש.

לא משנה אם חווית ילדות קשה, או שהייתה חברה שפגעה בך כמו סכין בלב,

יש לך היום בידיים אפשרות לכבד את עצמך ובו זמנית להסכים לחיות טוב יותר,

נקי יותר, בריא יותר,

ולסלוח.